התחדשות עירונית מהווה אחד הכלים המרכזיים למדיניות הדיור והפיתוח העירוני בישראל. המונח מתייחס למכלול התהליכים המשפטיים, התכנוניים והעסקיים המיועדים לחידוש האזורים הבנויים, שיפור איכות הדיור והתאמתם לסטנדרטים מודרניים.
המהות המשפטית: תוכנית מתאר ארצית המאפשרת חיזוק מבנים קיימים והוספת יחידות דיור ללא הריסת המבנה הקיים.
התחולה: מבנים שניבנו עד 1980 (ובתנאים מסוימים עד 1992) ואינם עומדים בתקן הרעידות הנוכחי.
המהות המשפטית: פינוי מלא של המבנה הקיים והקמת מבנה חדש במקומו, על פי חוק התחדשות עירונית, התשע"ו-2016.
התחולה: מבנים המוגדרים כ"בניינים מיושנים" על פי החוק, בדרך כלל מבנים שגילם מעל 25 שנה.
המהות המשפטית: מסלול ממשלתי חלופי לתמ"א 38, במסגרת משק הדיור, המיועד לזרז תהליכי התחדשות עירונית.
התחולה: מבנים העומדים בקריטריונים של תמ"א 38 אך הבעלים בוחרים במסלול ממשלתי זה.
הבחירה בין שלושת המסלולים תלויה במספר גורמים מרכזיים: מצב המבנה (קונסטרוקציה, גיל ומיקום), היתכנות כלכלית יזמית (תוספת זכויות), לוחות זמנים (אפשרות לבצע פרויקט), שיקולים משפטיים (מורכבות המצב המשפטי של הנכס) ומיסוי (מצב מיסוי שונה בכל אחד מהמסלולים).